פסק-דין בתיק ת"ק 34541-02-12

1.         התובע הגיש תביעה על סך 10,000 ש"ח כנגד הנתבע, מר יגאל מנגדי.

בכתב התביעה נטען כי התובע רכש מקרר בסך 1,300 ש"ח מהנתבע. התובע טוען כי המקרר לא הגיע במועד אלא הגיע לאחר שלושה שבועות וזאת ללא תעודת אחריות וללא חשבונית.

2.         הנתבע טוען בכתב ההגנה כי התובע השלים את ההזמנה במועד מאוחר יותר וכי המקרר סופק במועד. עוד הוא טוען כי יחד עם המקרר סופקה תעודת אחריות. לטענתו, תעודת האחריות מסופקת על ידי היבואן. הנתבע הוסיף וטען כי מכר את המקרר לתובע במחיר עלות מבלי שהיה בכך משום רווח מצידו מאחר והופנה על ידי חבר.

3.         בדיון הודיע התובע כי אינו עומד על הטענה לעניין האיחור באספקת המקרר.

בכל הנוגע לתעודת האחריות, התובע טוען כי המקרר הגיע ללא תעודת אחריות. לדבריו, פנה לנתבע מס' פעמים בעניין זה ולא נענה. לבסוף פנה במכתב של בא כוחו מיום 6.12.11 בו נדרש הנתבע להמציא לתובע תעודת אחריות, קבלה וחשבונית בגין רכישת המקרר.

            התובע אף צירף לכתב התביעה את מכתב התשובה שהתקבל מב"כ הנתבע.

במכתב התשובה צוין כי תעודת האחריות ניתנת מהחברה המספקת את הסחורה ולעניין זה נכתב כך:

"6. לידיעת מרשך, תעודת האחריות ניתנת מהחברה המספקת את הסחורה והיא מוצמדת לקיר המקרר ואין למרשי כל עניין בתעודה הנ"ל, האשמותיו של מרשך מחוסר ידע, וריקות מכל תוכן".

התובע אף הפנה להוראות חוק הגנת הצרכן המטילות חובה על עוסק המוכר טובין כדוגמת המקרר שנרכש על ידו לספק תעודת אחריות.

כן טען כי בהתאם להוראות סעיף 31א לחוק הגנת הצרכן, ביהמ"ש רשאי לפסוק פיצויים שאינם תלויים בנזק בסכום שלא יעלה על 10,000 ש"ח.

4.         הנתבע מצידו חזר בדיון על טענתו לפיה המקררים מגיעים עם תעודת אחריות צמודה. עוד ציין כי מעולם לא נתקל בתופעה כזו וכי לא הוא צריך לספק את התעודה.

כך בדברי  הנתבע (עמ' 4 לפרו' הדיון):

"שלחתי מכתב עם חשבונית מס כמו שהוא אמר לי. חשבונית המס מהווה תעודת אחריות מלאה. ברגע שכתוב מקרר מסויים בתאריך מסויים. זה בעיה של ספק ולא שלי. החק לא אומר שבעל החנות צריך לספק לך תעודה שאיבדת אותה.  אני לא יכול ולא צריך להביא תעודת אחריות כי זה הספק. אני לא רשאי".

בהתאם להוראות חוק הגנת הצרכן וכן תקנות הגנת הצרכן (אחריות ושירות לאחר       מכירה) תשס"ו-2006 תקנה 13: "עוסק המוכר טובין לצרכן חייב למסור לו תעודת אחריות מאת היצרן במעמד מסירת הטובין וכן לציין על גבי התעודה את פרטיו ואת תאריך הרכישה".

לפיכך, החובה לספק תעודת אחריות מוטלת על הנתבע שהינו העוסק שמכר לתובע את המקרר.

אני מקבלת את עדותו של התובע, כי המקרר הגיע ללא תעודת אחריות. משעה שפנה לנתבע בעניין זה היה על הנתבע לדאוג לכך שתסופק לתובע תעודת אחריות.

הנתבע לא סיפק לתובע תעודת אחריות לאחר שהתובע פנה אליו.

אינני מקבלת את הטענה של הנתבע כי די בכך ששלח לדבריו חשבונית לתובע.

עוד אוסיף, כי טענות הנתבע כי מדובר בעסקה בה מכר את המקרר לתובע במחיר עלות איננה מעלה או מורידה לעניין חובתו בקשר לתעודת האחריות.